דברים שכתבה אלישבע פלד (קופולוביץ'), שכנה מרחוב נרקיס 7

ענני הכבוד ירדו אמש אל בית הלורדים בשכונת רחביה בירושלים. הם הגיעו לאסוף את גדליה שרייבר להצטרף למכובדים היושבים ליד כסאו של מלך מלכי המלכים.

גדליה ז״ל, איש גדול היה, לשעבר מנכ״ל הרבנות הראשית והמשרד לשירותי דת, מנכ״ל קרן ילדנו - מרכז תקוותנו, מעמודי התווך והנשיא של בית הכנסת ישורון בירושלים. אף שלכאורה היה נדמה כי צריך היה להיות מורם מעם בשל תפקידיו הממלכתיים, הרבים והחשובים, נשאר תמיד אדם עניו וצנוע, הן בהליכותיו והן בביתו. גדליה ז״ל התייתם מאימו בגיל 5 ימים (!), אך במקום לראות את החיים כאתגר וקושי, הוא בחר לחיות חיים מלאי תוכן ופעילות טובה, לקרב אנשים באהבה. מעל הכל - היתה לו אהבת אמת לחוה אישתו. הוא לא היה מסוגל לעזוב אותה אפילו לרגע. דאגתו ואהבתו היו נתונים אליה בכל שעות היממה. תמיד. יחד, מביתם הצנוע, הקימו משפחה עניפה, שבט גדול של אנשים טובים ונעימים לבריות, ההולכים בדרכיו ולאורו הטוב. ביתם של גדליה וחוה תמיד פתוח היה לכל דיכפין, ותמיד - בנועם, בסבר פנים יפות, בשמחה ובאהבה עוטפת.

במישור הציבורי והממלכתי, ים של סיפורים וגבורות יש על גדליה ובוודאי עוד יסופרו, אך בשבילי, גדליה היקר היה משחר ילדותי ״אדון שרייבר״ או ״גדליה שרייבר״ אם תרצו - השכן האהוב והחביב מלמטה. חבר. ממש דירה מתחת לבית הוריי. בבית הלורדים. בשכונת רחביה בירושלים. בית שהוא לא סתם בניין בן 4 קומות ושתי כניסות. בית בו חיינו כולם ביחד כחברים שחלקם אף הפכו למשפחה. בית שדייריו הקדישו את חייהם להיות שליחי ציבור של בניין הארץ והמדינה (תרתי משמע), לעשיית חסד למען הזולת, לאהבת האדם. כזה היה גדליה - איש חם ואוהב, בעל רגישות גדולה, אשר הקדיש את חייו ומלוא מרצו וכוחו למען ילדים, נוער ועם ישראל שרבבות מהם ניצחו את הסטטיסטיקה והפכו להיות אנשים בזכותו. לא בכדי: בית הלורדים. גדליה גר שם כבר מעל ל50 שנה. אחד החיבורים החזקים ביותר של בית הלורדים היה חוג ׳פרשת השבוע׳ (חלום שלי להחיות את זה), בו נפגשו ראשי המשפחות אחת לשבוע והפליאו בסיפורי הפרשה, ענייני דיומא, שירים ובדיחותא בשביל הנשמה. גדליה כמובן היה מעמודי התווך של שיעור זה ומעבר לדברי התורה הנעימים, הפליא בשירים וניגונים עם קול פעמונים. שם, כטבעם של ניגונים להתגלגל, גדליה למד מפי סבא דוד (קופלוביץ׳) ז״ל שירים ולחנים, ביניהם גם את הלחן שהלחין סבא למזמור תהילים, המופיע בתפילת ״הלל״: ״ברוך הבא בשם ה׳ ברכנוכם מבית ה׳...״. גדליה התחבר ללחן ואימץ אותו אליו ובכך שימר אותו עד היום ובהזדמנויות שונות כמו חגים שמענו אותו שר את השיר. ואני - כל פעם מחדש הייתי נמלאת הערכה כלפיו על שכיבד את זכרו של סבא דוד ז״ל. סבא אותו לא הכרתי אך שמעתי עליו רבות וטובות. בבית הכנסת ישורון בירושלים, הסמוך לבית הוריי לא ניתן היה להימנע מקולו הצלול המצטרף לניגוני השבת והחגים ומוסיף אור לתחושת הקדושה. לפני שנתיים, עם סיום תפילת נעילה מרגשת של יום כיפור בבית הכנסת ישורון, על אף סבלו וכאביו הנוראים, גדליה לא יכול היה להתאפק, קם מכסא הגלגלים ששימש לו כעזר בשנים האחרונות והצטרף למעגל הרוקדים ושר בהתרגשות גדולה: ״לשנה הבאה בירושלים הבנויה!״. אני וכל הסובבות אותי התרגשנו עד דמעות, ואיחלנו שנזכה בעזרת ה׳ שגם בשנה העוקבת נפקוד את שערי בית הכנסת. לצערנו, השנה, כמו כולם, הוא לא זכה להיות בין באי בתי הכנסת בשל מגיפת הקורונה. לצערי, בית הכנסת ישורון יישאר מיותם גם לאחר המגיפה, ריק גדול יתמלא למול חוסר נוכחותו של גדליה שרייבר המופלא. שם בשמיים, משמר כבוד של קבלת פנים חמה ודאי קיבלה אותו בבואו אל כסא כבודו של הקדוש ברוך הוא. יחד עם כל המלאכים שמלווים אותו בשירה, אני מניחה שמקבלים אותו בברכה גם כל שכנינו החשובים וחברי חוג פרשת השבוע שאינם איתנו עוד וביניהם: סבא דוד קופלוביץ׳ ז״ל, הרב דוד טלזנר ז״ל, דוד מאיר ודודה הלה הורוביץ ז״ל, רבקה ויוסף הולס ז״ל, ד״ר שוחטמן ז״ל, פייביש ושושנה קרמר ז״ל, השר לשעבר ד״ר זרח ורהפטיג ז״ל, משפ׳ גבירצמן ז״ל ועוד... ויחד שרים לקראתו: ״בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְהוָה בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יְהוָה. אֵל יְהוָה וַיָּאֶר לָנוּ אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ. הוֹדוּ לַיהוָה כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ.״ (תהילים קי״ח).

גדליה יחסר לנו מאוד. מאוד.

ת.נ.צ.ב.ה

יהיו דברים אלו לעילוי נשמת ר׳ גדליה זאב בן גיטל זעמא שרייבר ז״ל

בתמונה: גדליה ז״ל שר את השיר ״ברוך הבא בשם ה׳...״ בבר המצווה של אחי דוד שיבדל״א